האם היחסים בין סוריה לאיראן הולכים ומצטננים? האם טהראן הקדיחה את תבשילה בדמשק? לכתבת הלבנונית הוותיקה הודא אל-חוסייני יש מידע שיכול להצביע על הכיוון הזה. במאמר ארוך ומפורט שהתפרסם בשבוע שעבר בעיתון הלונדוני (בשליטה סעודית) א-שרק אל-אאוסט היא מסבירה, שלא רק שבכירים סורים עיקמו את אפם לנוכח המופע הגרנדיוזי שאירגן חיזבאללה למחמוד אחמדינג'אד בלבנון בחודש שעבר, אלא ככל הנראה סוריה היא שהביאה לתפיסתו של משלוח גדול של חומרי נפץ, שהיה בדרכו מאיראן לחיזבאללה, דרך איטליה.

אל-חוסייני מספרת, שב-22 בספטמבר הוחרמה בנמל באיטליה מכולה עמוסה בשבעה טונות של חומר נפץ מסוג אר-די-אקס. המכולה נמצאה על סיפון אונייה של חברת "אם-אס-סי - פינלנד" (בבעלות שוויצרית-איטלקית), שעשתה את דרכה מאיראן לסוריה. את המטען שלחו משמרות המהפכה. אר-די-אקס יכול לשמש לחימוש טילי אם-302, שטווחם מגיע לכ-150 ק"מ והם מסוגלים לשאת ראשי נפץ במשקל 150 ק"ג, וכן טילי אם-600 שטווחם 250 ק"מ והם מסוגלים לשאת 500 ק"ג חומר נפץ.

עניין חשיפת חומרי הנפץ אינו חדש - הוא פורסם כבר בעיתוני איטליה - החידוש בסיפורה של אל-חוסייני הוא, שלפי מקורות באופוזיציה האיראנית, שיירטו דו"ח של משמרות המהפכה על ההחרמה הזאת, מי שגילה לאיטלקים את עובדת קיומה של המכולה היה אזרח סורי.

הדו"ח, הכולל מסקנות של חקירה שנפתחה לדרישת חיזבאללה ואנשי משמרות המהפכה בלבנון, מפנה אצבע מאשימה לעובדי משרד הביטחון הסורי, ש"הפכו למלשינים". מחבריו אינם נוקבים בשמות, אבל מציינים ששמות החשודים נמסרו בעל פה. נראה כי החקירה הזאת ותוצאותיה הן שגרמו לראש המודיעין האיראני, חיידר מסלחי, להגיע אז בחופזה לסוריה.

חשיפת המטען גרמה ככל הנראה לנזק כבד לפעילותם של משמרות המהפכה בכל הנוגע להעברת נשק וחומרי נפץ מאיראן למפעלים בסוריה. גילוי המטען חשף מקורות איראניים במדינות אירופה, את דרכי ההסוואה של מטענים אסורים ואת אופן הפעלת קווי השינוע, ולפיכך מציעים מחברי הדו"ח לחדול מהעברת מטענים בדרך הים ולהעבירם בדרך היבשה, בין היתר דרך טורקיה.

על פי המקורות האיראניים שאל-חוסייני מצטטת, הגיעה לסוריה משלחת של מומחים איראנים כדי לעמוד על דרכי ביטחון המידע במפעלי הטילים שמיועדים לחיזבאללה, ואילו בסוריה עצמה נערכת חקירה בניסיון לגלות כיצד הודלפה הידיעה. ועוד בדבר, מעניין לא פחות: היחידה האיטלקית שחשפה את ניסיון ההברחה היתה היחידה ללוחמה במאפיה, ונראה כי איטליה חושדת עכשיו שלאיראן יש קשרים הדוקים עם המאפיה האיטלקית.

דומה שבעת האחרונה, ולא רק בעקבות חשיפת מטען חומרי הנפץ, נסדק האמון בין סוריה לאיראן, וחשדנות תופסת את מקומו. שתי המדינות יכלו לשמור על יחסי אמון, כל עוד היה ברור לכל אחת מהן כי רעותה אינה מתכוונת "לפלוש" לשטחי השפעתה. סוריה מצפה, שכשם שהיא אינה מתערבת באופן פומבי וראוותני בענייני עיראק - שנחשבת לתחום השפעה איראני - כך איראן לא תתערב באופן גס מדי בענייני לבנון; לפחות לא באופן שמעמיד את לבנון כבת חסותה של איראן במקום של סוריה. אבל הביקור של אחמדינג'אד בלבנון, נוכחותם של משמרות המהפכה שם, והעברת משלוחים של חומרי נפץ מאיראן לסוריה באופן שמעמיד את סוריה במצב שבו גם היא מפוקחת ומבוקרת על ידי הוועדה לבדיקת הסנקציות על איראן, מעוררים ככל הנראה תהיות לגבי טיב היחסים בין שתי המדינות.

סוריה היתה רוצה להשאיר את חיזבאללה כקלף מיקוח במשא ומתן מול סעודיה בעניין בית הדין הבינלאומי לרצח רפיק אל-חרירי, או כתמורה שתגיש לישראל לעת הסכם שלום. לאיראן יש שאיפות אחרות. היא חותרת שחיזבאללה יעביר את לבנון לחסות איראנית מלאה. לשתי המדינות יש בינתיים אינטרס משותף לשמור על לבנון יציבה. איראן, כדי שמלחמת אזרחים לא תפרוץ והיא תאבד בכך את בסיסה במדינה, וסוריה, כדי שחיזבאללה לא יגרום למלחמה עם ישראל, כזאת שהפעם עלולה לגרור מתקפה גם על סוריה.

אם הדיווח על השתתפותם של סוכנים סורים בחשיפת מטען חומרי הנפץ של איראן נכונה, אין פירוש הדבר אמנם ששתי המדינות עומדות על סף ניתוק יחסים, אבל זוהי הפגנת שרירים סורית מזן חדש.

לא תהיה זו הפעם הראשונה שסוריה ואיראן חלוקות בענייני מדיניות; כפי שאמר בשאר אסד לפני כמה חודשים, "העובדה שאנחנו משתפים פעולה בנושאים מסוימים אינה אומרת שאנחנו בהכרח אוהבים זה את זה". אבל חשיפת משלוח חומר הנפץ היא כבר עניין מרחיק לכת. הוא מצביע קו אדום שאסד מותח בכל הנוגע להתנהגות של איראן או של חיזבאללה. זהו גם רמז עבה למה שאסד מצפה מחיזבאללה ואיראן לקראת פרסום כתב האישום בפרשת חרירי. לא יהיה שיתוף פעולה של חיזבאללה וסוריה עם בית המשפט, אבל אסד גם לא יתיר את ריסוקה של לבנון. השאלה עכשיו היא אם איראן תפעל על פי רציונל האינטרסים שלה, או שתעריך שהיא חזקה מספיק בלבנון כדי לכופף את ידה של סוריה.

למאמר